<h1>שו"ת לרש"י סימן שע"ט</h1>
<h2>דף קיט:</h2>
וסידור הפסח מסדר הגאונים כתוב כאן. וכתוב בו, והיכי דצריך לקדושי בבית-אחרים לבריך אידך ולימר אגדתא, ולברכו אינהו לנפשייהו המוציא ועל אכילת מצה. ואי לא ידעי ליברוכי, ליקרינהו אינהו בענין כמה או לימרו אינהו בלשון חול בריך רחמנא דברייא להך פיתא. אמר רב יצא. ש"מ דאמר ליה בלשון חול ושלא כתיקון הברכה יצא. וכל שכן כי אמר ליה בלשון חול ובסדר הברכה, אי נמי ליברך ואכלי אינהו. אבל איהו לא אכיל, דא"כ נתחייב בברכת המזון ואיתסר ליה תו למיכל בביתיה. דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואע"פ שאמרו חכמים המברך צריך שיטעום, כי טעמי אינהו אין כאן משום מברך לבטלה, לפי שכל ישראל ערבים זה בזה בהלכות-המצות וחייבין כולן להוציא את מי שאינו בקי. ועוד אמר רבא כי הוינן בי(ה) רב הונא איבעי לן, מהו לומר זמן בר"ה וביוהכ"פ כו'. ומסקנא ליתביה לינוקא, לית הילכתא כרב אחא בר יעקב דילמא אתא למיסרך. טעמא משום דאתי למיסרך. אבל היכא דליכא למיחש לסירוכי, עבדינן כי ההוא גוונא וכו'. דע וראה והבן שדעת בעל-התשובה לומר, שזה מברך והתינוק טועם. ואני כך קבלתי. שלמה בר יצחק.
